אשל
Tamarix aphylla
כדאי לדעת עליי
עצי האשל הם עצים בעלי גזע עבה וצמרת רחבה. זמן החיים שלהם רב יחסית, כ- 150 שנה ואף יותר. בעת פריחתו, האשל מתמלא בפרחים סגולים. בישראל גדלים שבעה מינים שונים של הסוג אשל, הגבוה שבהם הוא אשל הפרקים, המגיע בגובהו עד לעשרה מטרים (כבניין בעל 3 קומות). האשל בנגב גדל בד"כ במקומות בהם מי התהום קרובים יחסית לפני הקרקע. ישנם מספר מינים שיכולים להתקיים במלחות, קרקעות בהן המליחות גבוהה. צמחים אלו מכונים הלופיטים ['אוהבי מלח']. בנוסף, לאשל מערכת שורשים עמוקה ורחבה, דבר העוזר לעמידה יציבה בקרקע חולית.
מערכת מיוחדת
קישורים לסרטונים ומידע נוסף
מערכת הרחקת המלח: עץ האשל יכול לגדול גם בקרקעות בהן המליחות גבוהה וזאת באמצעות בלוטות מיוחדות הנמצאות בעלים. תפקידן להפריש את עודפי המלח אל פני השטח של העלה. לעודף מלחים בתאי הצמח השפעות שליליות עד כדי התייבשות והרס. כלומר, האסטרטגיה של האשל היא להרחיק את המלח, זאת להבדיל ממיני צמחים שהאסטרטגיה שלהם היא הימנעות ממלחים דרך שורשים עמוקים לדוגמה.
הטכנולוגיה בביולוגיה
במהלך היום המלח מופרש אל פני העלים והופך לגבישי. כך אינו פעיל יותר מבחינה כימית ואינו גורם נזק לפני השטח של העלים. בלילות לחים ובעת גשם, נוצרת תמיסת מלח מרוכזת, המטפטפת למרגלות העץ. אגב כך, מתחת לצמרת וסביבו מתהווה שטח קרקע ששכבתו העליונה עשירה במלח. התוצאה, מיני צמחים אחרים לא יכולים לנבוט ולהתפתח. כך האשל מבטיח כי כל המים יגיעו לשורשיו.
?
-
מדוע העץ מתמודד עם הפרשת המליחות דווקא במערכת העלים?
-
מה היתרון שבגדילת האשל דווקא בקרקע בעלת מליחות גבוהה?