כאשר דג המורנה לוכד טרף הוא אוחז אותו בשיניים המעוקלות של לסת הפה הראשונה. בשלב זה לסתות הלוע אף הן עם שיניים מעוקלות, עוזבות את מיקומן מאחורי הגולגולת, נעות לתוך חלל הפה ולוכדות את הטרף. ברגע זה לסתות הפה משחררות את הטרף ולסתות הלוע מושכות אותו לתוך הוושט לבליעה. הגמישות הקיצונית של לסת הלוע מתאפשרת על ידי התארכות של השרירים השולטים במלתעות הלסת לפתיחה של כ-180 מעלות. הלסתות של המורנה מורכבות מג'ל - וקשתות גמישות, כך שהן מתגמשות בפתיחת הפה. לסתות הלוע למעשה מסייעות בלכידת הטרף נוסף על סיוען בבליעתו. כלומר, שהמורנה תופס חלקית טרף בפיו, לסתות הלוע זזות ומספקות נשיכה נוספת המבטיחה כי הטרף ייבלע.